מתי בפעם האחרונה קד בפניכם עובד ציבור קידה עמוקה ומכל הלב? הספר "דרום קוריאה – להכיר עולם חדש", פרי עטו של אילן בכר בא לתת מענה למי שמעוניין להעמיק את היכרותו עם קסם המזרח. רגעים ספורים אחרי הנחיתה בדרום קוריאה התייצבנו בתור ארוך מול עמדות ביקורת הדרכונים בנמל התעופה הבינלאומי אינצ'ון. לפתע נשמטה פיסת נייר מדרכונו של נוסע קשיש ונחתה על הרצפה.
הוא הביט בנייר בעיניים עייפות מהטיסה הארוכה. שוטר ביקורת הדרכונים הקוריאני הביט בו ומיד יצא מהעמדה בה ישב, אסף מהרצפה את הנייר שנשמט, השיבו לבעליו ומיד התיישר וקד קידה עמוקה לעבר הנוסע הקשיש. לאחר מכן הסתובב השוטר עוד חצי סבוב וקד קידה נוספת בפני שורת הנוסעים הממתינים. "בארץ הוא יקבל קנס על התנהגות טובה", אמר לי אחרי כמה דקות בחיוך תייר ישראלי נוסף שהופתע מהמחזה.
דרום קוריאה היא מדינה שמשום מה נשמרה כמעט בסוד מפני התיירים המערביים. תרבותה עשירה ושונה, רחובות ססגוניים, שפע שווקים ומייצגי רחוב, מראות נוף מרהיבים המאפיינים את חצי האי העטוף מי אוקיינוסים משלושת צדדיו, שני שליש משטח המדינה הם הרים נישאים, שני שליש מהמדינה הם יערות עד ירוקים. כבר כשהמטוס של חברת קוריאן אייר המפנקת מתקרב לנחיתה בנמל התעופה של אינצ'ון – המרוחקת כ-80 קילומטרים מערבה מסיאול, על שפת הים הצהוב, אתה מבין שלא ידעת כלום. מהאוויר נשקפת דרום קוריאה מדהימה, מודרנית, מלאת עוצמה: אינספור גשרי ענק, איים רבים, רשת כבישים ענפה, מסילות ברזל, מנהרות. יערות. הרים נישאים. ובתים שגגותיהם מעוטרים בצבעים עדינים.
הספר "דרום קוריאה – להכיר עולם חדש", פרי עטו של אילן בכר, יצא לאור שבוע שעבר והוא בא לתת מענה למי שמעוניין להעמיק את היכרותו עם הארץ הקסומה דרום קוריאה. הספר הוא מדריך תיירים מעניין ויעיל, הראשון בעברית, והוא ירתק כל אדם שהעולם המסתורי הזה מעניין אותו.
סיאול
סיאול הבירה מקבלת את אורחיה באהבה גדולה. בני אדם מחייכים זה לזה, קדים קידה, מדברים בשקט, באיפוק, בנימוס. סיאול היא הלב והנשמה של דרום קוריאה. אסור להחמיץ ביקור בה. עיר הבירה התוססת מונה 10 מיליון תושבים ועוד 5 בפרבריה. עיר ססגונית, שמשלבת בתוכה את תרבות החיים המערבית – שווקים ססגוניים, בתי קזינו, ברים, נקודות תצפית רומנטיות, מסעדות, מופעי תרבות ומה לא. עיר ללא הפסקה בגרסה הקוריאנית, כרך גדול וסואן אבל עם הרבה פינות חמד מטופחות. מודרניזציה שמוקפת במורשת העבר. חדש וישן מכל עבר. כך גם בארכיטקטורה – גורדי שחקים עצומים ומודרניים ולצידם ארמונות ומקדשים בני מאות שנים.
סיאול היא עיר מסעירה של מועדונים רועשים, מסעדות, תיאטראות. עיר אנרגטית וידידותית, עם שפע בילויים לתוך הלילה, שווקים וקניונים בכל מקום, שחלקם פתוחים כל הלילה, ועל אף זאת מדהים עד כמה העיר נקייה. בלב עיר הבירה התוססת שוחזר נחל קדום ונבנה נחל מלאכותי-Cheonggye-cheon Stream. מקומיים ותיירים רבים מטיילים לאורכו – שישה קילומטרים – ומתנתקים מההמולה העירונית הרוחשת סביב. האזור מרתק. ארמונות מלוכה מרתקים שחלקם שוחזר בדיוק מדהים, שווקים גדולים ותוססים, רחוב העתיקות Insa Dong הידוע לכל חובב עתיקות בעולם ומשרדי הממשלה ועוד.
תענוג לשוטט במרכז סיאול. הרחוב הקוריאני משקף את המהפכה שעוברת המדינה – רחוב כמו כל עיר גדולה במערב, עם שפע של מוצרי צריכה אבל עם הרבה כבוד לעבר ולמורשת. מקדשים וארמונות לצד גורדי שחקים מדהימים. אנדרטאות למלכים וגנרלים מהעבר, אבל גם מזרקות ופסלים מודרניים. הלבוש מערבי, הקידה מזרחית. גם המטרייה המסורתית המגנה מפני השמש עדיין נפוצה. לאורך רחובות מרכזיים פינות לזוגות אוהבים וספסלים למנוחה. מזרח ומערב. הרמוניה. פארקים ירוקים רבים משרתים את האוכלוסייה. מנגל לא תמצאו שם, אבל כן תמצאו הרבה מתקני ספורט, אופניים, משחקי כדור ומפגשים חברתיים.
העיר Gyeongju – ג‘יונגג‘ו
אין מקום מתאים יותר לגלות את מורשתה העתיקה של קוריאה מאשר העיר Gyeongju, ג‘יונגג‘ו, קרוב לים המזרחי, 360 קילומטרים דרומית-מזרחית לסאול. כאן הייתה בירתה העתיקה של ממלכת סילה המפוארת ששלטה בקוריאה לפני 1,500 שנה ומשמרת עד היום, בצורה מעוררת התפעלות, את התרבות ואת המבנים העתיקים ששרדו מאותה תקופה. העיר שופעת אתרים, קברים עתיקים, אוצרות מלכים, מקדשים ועוד, ואתריה כלולים ברשימת מורשת התרבות העולמית של אונסק“ו. מדי שנה מבקרים בעיר כשישה מיליון איש, מתוכם כ-750 אלף תיירים זרים שבאים להכיר את השרידים המסקרנים. האתר החשוב והמתוייר ביותר באזור הוא מקדש Bulguksa. המקדש בנוי על צלע הר טוהמסאן ונבנה בשנת 535, בתקופת מלכותה של שושלת סילה.
האי ז‘זו – JEJU
אם יש גן עדן, מאמינים הקוריאנים, כך הוא נראה ככל הנראה – אי וולקני השוכן 130 קילומטרים מדרום לחופי קוריאה ויש בו כל מה שצריך: נופים אקזוטיים, ים עם כל גווני הכחול, מפרצים מהממים ביופיים, וטבע פראי. נוף ראשוני, כאילו יד אדם לא הייתה שם מעולם וכמו לאשר את הגאווה הקוריאנית, נבחר האי בנובמבר 2011 כאחד משבעת פלאי עולם של הטבע, וגבר בשלב הגמר על ים המלח שלנו.
במרכזו של האי מתנשא הר געש לא פעיל Halla, שגובהו 1,950 מטר, ההר הגבוה ביותר בדרום קוריאה. באי, ז'זו, שאורכו 73 קילומטרים ורוחבו 41 קילומטרים, חיים כיום כשש-מאות אלף תושבים ותושבי קוריאה מתייחסים לז‘זו כ“אי ירח הדבש“ בשל הנופים הרומנטיים, שקיעות וזריחות שכל לב אוהב ירצה לחזות, דקלים, חופים חוליים, מצרים קטנים שנוצרו מהתפרצויות וולקניות, גנים רבים, מפלי מים, עצים, פארקים קטנים ועוד. כל אלה הופכים אותו לאתר תיירות מושך במיוחד לתיירים מקומיים וזרים.
אתר מעניין באי הוא Seongsan Ilchulbong, הר געש כבוי, גבעה שטוחה שנישאת לגובה 180 מטרים מעל פני הים. האי ידוע גם בזכות תופעה ייחודית: ”האישה הצוללת“. נשים שבעבר שלו פנינים מהים והיום מסתפקות היום בשליית יצורים ימיים המשמשים למזון ומסחר: צדפות, דיונונים ואצות ים. הנשים, צוללות ללא בלוני חמצן ורובן מבוגרות מאוד. הצעירות כבר אינן חפצות בכך. האי הוכר כמובן כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק“ו.
הר הסאורק
זהו ההר השלישי בגובהו בדרום קוריאה, מתנשא לגובה של 1,708 מטרים והוא חלק מהפארק הלאומי סאורקסאן. כשלוש שעות נסיעה מסיאול.
צוקים מרשימים, מפלים גדולים, צמחיה מגוונת ושפע בעלי כנף. פירוש השם סאורק הוא "לבן" גם בגלל צבעם הלבן של הצוקים המרשימים וגם בזכות השלג שמכסה אותו חודשים רבים. גולת הכותרת לרוב התיירים היא הרכבל החדש והתלול שמוביל לאחת הפסגות. אורך הרכבל 1,128 מטר, והוא מטפס בתוך חמש דקות לגובה רב.
לרגלי ההר ניצב הפסל הגדול ביותר של בודהא שנמצא בדרום קוריאה: גוש ברונזה ענק, שמשקלו 108 טונות ומתנשא לגובה 14 מטרים.
המטבח הדרום קוריאני
כל חוקר אנתרופולוגי יגיד לך שסודותיה של תרבות זרה נחשפים בהרגלי האכילה שלה. הארוחה בדרום קוריאה, כמו גם שתיית התה, היא טקס חברתי בפני עצמו שמעורר השראה. אין צורך ”להמר“ על המנה בתפריט. בעצם אין צורך להבין כלל את השפה. קערת אוכל גדולה מוצבת במרכז השולחן, לעיתים במרכז ניצב גריל לבשרים, ולצדה קערות של תוספות שונות. מיני צמחים וירקות טריים. בצד הצלחת האישית מונח זוג צ‘ופ-סטיקס ממתכת וכף מרק. מעכשיו כל האוכל מיועד לכולם. כל אחד לפי מידת הרעב והקיבולת שלו.
המטבח הקוריאני מתובל, צבעוני, טבעי, תוסס, בריאותי וחריף. אורז, דגים וירקות הם המרכיב המרכזי ולצידם ירקות חלוטים במעט במים חמים. הוא מהווה נדבך חשוב בתרבותה של האומה ומשקף את אופייה: הרמוניה של טעמים המוגשים בתשומת לב ובצלוחיות הגשה קטנות וססגוניות. במסעדות עממיות רבות מכינים הסועדים בעצמם בשרים ”על האש“ – בּוּלְגוֹגִי. במרכז השולחן צלחת מתכת רותחת על פרימוס גז או גריל פחמים קטן שמונח על גחלים לוהטות מעל מוקד צליית הבשר משתלשל צינור יניקה ממתכת.
מרכיב קלאסי בשולחן האוכל הקוריאני הוא הקימצ‘י: כרוב מותסס ברוטב צ‘ילי אדום שמוגש כתוספת בכל ארוחה וארוחה. הקוריאנים מייחסים לו סגולות מרפא, שכן הוא מכיל חיידקים טובים שמסייעים לתפקוד תקין של הגוף.
אוכל הרחוב הקוריאני מצטיין גם הוא בטעמיו. מעדנים מלוחים או מתוקים. אחד מהם המושך תשומת לב בשל מראהו, הוא ה-Ginseng – ג‘ינסנג: שורשים עבותים בעלי צורה אנושית. גם לו מייחסים סגולות רפואיות רבות.
מסחר עם קוריאנים
תנסה לעשות עסק עם דרום קוריאני, ואתה מאבד את שלוותך יש להם קצב משלהם. סיפר לי בעל חברה ישראלית: ”עשיתי טעות ומיד אחרי שנחתי, כשנפגשתי עם איש העסקים הקוריאני. הוא בירך אותי ושאל אותי עד מתי אני אשהה בדרום קוריאה. אמרתי לו, וזה היה משגה מר. הוא משך את המשא ומתן ימים ארוכים עד סמוך למועד הטיסה שלי חזרה הביתה. אין עסקה, והשקעתי זמן ומאמץ וכסף מיותר בנסיעת העסקים הזאת. כמה שעות לפני ההמראה שלי, אחרי שכבר נתתי את כל מה שאני יכול ואפילו מעבר למה שאני יכול – עכשיו הוא וחברי ההנהלה הודיעו לי שהם באים לדיון מסכם ואחרון. רק אז הבנתי שהם עושים את זה בכוונה. מושכים את הזמן כדי ללחוץ ולהשיג כמה שיותר. מאז, כשאני נשאל עד מתי אני מתכוון לשהות בדרום קוריאה אני עונה: "כמה שיהיה נחוץ“.
יחד עם זה הקוריאנים נותנים הרבה כבוד לישראל ולישראלים. אנחנו בעיניהם מדינה מצליחה בעלת משמעות היסטורית וערכית.
שהייה במקדש בודהיסטי
רוב העם הקוריאני מאמין בבודהיזם. המדינה מעודדת את דרך החיים הפשוטה והענווה הזאת ומאפשרת גם לתיירים לחוות אותה באמצעות תוכנית מיוחדת, Templestay. תוכנית שכוללת שהייה במקדש בודהיסטי. מי שיכול לנצל את ההזדמנות החד-פעמית הזאת ויש בו סקרנות – שילך. מדובר בחוויה נעימה שחורגת מחיי העולם במערב.
עדות אישית
הגעתי למקדש במונית. השעה 11:00. המבנה מהודר ומשתרע על פני צלע גבעה. נכנסתי למבואת המקדש בה ממוקם גם משרד צנוע. נזיר שמתורגל בביקורי תיירים מזמין אותי לשבת על הרצפה ולמלא טופס קצר שמתאר את בריאותי ואת צפיותי מהשהות. ”לדעת יותר“, כתבתי, והנזיר קרא והנהן בהסכמה.
נזירה מגישה לי סט של מדי המקדש בצבע חום. אני מחליף בגדים, ומעכשיו אני כמו כל השוהים במקום.
הנזירים, אגב, לובשים בגד באותה גזרה אבל בצבע אפור. הנזירה לוחשת כלפי: ”עוד מעט ארוחת צהריים,“ והולכת לדרכה.
12:00 – ארוחת צהריים בופה. צנוע אבל מזין. אין בשר. הרבה אורז וצמחים. שלט בולט מזכיר לסועדים לערום בצלחתם רק מה שבכוונתם לאכול. מיותר להשליך מזון. האוכל פשוט, ועל פי התפיסה שהוא נועד רק לקיים את הגוף, לא לענגו.
הנזירה מצביעה על היער העוטף את המקדש ומאיצה בי בזהירות לצעוד לתוכו, לעומקו: ”תחקור אותו וכך תחקור את עצמך,“ היא לוחשת ומייעצת לעשות מדיטציה ביער. המקדש צמוד לשמורת טבע, יער, שבמרכזו פלג נחל זעיר מפכה. ההליכה בתוך ים השקט הירוק והחי – נעימה. הליכה מתונה ומדודה. אימצתי את הרוח הבודהיסטית. שום דבר לא בוער.
צריך לחזור. ארוחת הערב מוגשת ב-16:30, ואחריה מדיטציה בהדרכת אחד הנזירים. כולם עולים לאולם המרכזי במקדש, והמאמינים פוצחים ב”מזמורי הערב“ הנשמעים כמו תפילה. אבל אין תפילות לבודהה, רק זמירות.
לאחר הטקס הקצר יש שעה להתקלח ולהתארגן לקראת הלילה. עוד לא שבע בערב. הגוף עדיין לא ”רעב“ לשינה. אחרי המקלחת נקראים לאולם קטן ובו מתקיימת מדיטציה משותפת שנמשכת כשעה. בסיומה יש אפשרות לאורחים מבחוץ לשאול שאלות ולדון באורח החיים.
ב- 20:30 מתפזרים לחדרים. אני סוגר את האור ומתפלל להירדם מוקדם כל כך. התפילה נענית ב-23:00 בערך. ב-4:00 מתעוררים לקול פעמון והלומות תוף. באולם המרכזי מתנהלות ”זמירות הבוקר“ לבודהה. לא קל לקוד קידות עמוקות ולשבת ברגליים משוכלות מוקדם כל כך בבוקר, אבל זה מה שנדרש וזה מה שעושים.
חוויה.
את הספר "דרום קוריאה – להכיר עולם חדש", פרי עטו של אילן בכר, ניתן לרכוש באתר בוקנט
