משלחת צעירים מישראל מבקרת בדרום קוריאה

הכל התחיל בשלהי שנת 2000, אי שם בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה, כאשר פנה המרכז לחילופי צעירים בקוריאה למועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים בישראל עם הצעה להשקתה של  תכנית חילופי צעירים. ההצעה התקבלה ומזה קרוב לעשור שנים יוצאות מדי שנה שתי משלחות משתי המדינות

לביקורי גומלין שאמורים להעמיק את הידע הדדי הקיים ממילא ואף לתרום לחיזוקו של מרקם היחסים המסחריים בין ישראל ודרום קוריאה.

השנה נפלה בחלקי ההזדמנות (ביחד עם תשעה ישראלים נוספים) לקחת חלק במשלחת. במהלך עשרת הימים אותן בילינו בקוריאה ביקרנו בשורה של מוסדות וארגונים, אוניברסיטאות, אתרי תיירות ועוד. נחשפנו להיסטוריה ולהתפתחויות האקטואליות האחרונות בדרום קוריאה ואף התנסינו במגוון רחב של חוויות תרבותיות בלתי נשכחות אשר סבבו כולן סביב מוזיקה, ריקודים, אומנות לחימה וכמובן האוכל יוצא הדופן – החל מארוחות פאר וכלה במאכלי רחוב. בנוסף, השתתפנו בדיונים שעסקו בסוגיות המזרח-תיכוניות בכלל וישראליות בפרט עם סטודנטים משלוש אוניברסיטאות שונות.

international-youth-exchange-network-logoבכל מקום בו ביקרנו זכינו ליחס חם ולהערכה רבה. לרוב, הקוריאנים לא מבדילים בין היהודים לבין הישראלים ולכן קיבלנו ממארחינו מחמאות רבות על החינוך, החוכמה ועל ההצלחה הגלובלית יוצאת הדופן לה זוכה ישראל בשני העשורים האחרונים. כך למשל, כששאלתי סטודנטים ללימודי אפריקה ומזרח תיכון באוניברסיטת האנקוק ללימודי חוץ מה הדבר הראשון שעולה להם בראשם כשהם חושבים על ישראל, בין התשובות שהתקבלו היה קיבוץ, חינוך, חקלאות והליגה היהודית שבארה"ב.

שיאה של ההערכה לה היינו עדים בא לידי ביטוי בתוכניות הלינה (home stay) אצל משפחות קוריאניות בעיר גווצ'ון הסמוכה לסיאול. במשפחה שבה התארחתי, ובהסתמך על סיפורים של חבריי למשלחת, הקוריאנים לא הפסיקו לשאול מהו סוד ההצלחה של היהודים ושל מדינת ישראל גם יחד. הם רצו לדעת עוד על החינוך שמייצר זוכי נובל ועל ההשפעה הפוליטית של הלובי הישראלי על המחוקקים בקונגרס האמריקאי. זאת ועוד, רוב המשפחות שאירחו אותנו נמנו על חסידיה של הנצרות ומאז ומתמיד הייתה להם פינה חמה בלב ליהדות, לשירים על ישראל ולספרי הקודש –  בקוריאנית. על ההערכה של הקוריאנים ליהודים בכלל ולישראל בפרט כבר נאמר לא מעט אך החוויה האישית הבלתי נשכחת לה הייתי שותפה במהלך המסע שערכנו עוררה בי תחושות חיוביות חסרות תקדים.

עם כל ההערכה של הקוריאנים אלינו הישראלים, גם אנחנו למדנו להעריך אותם וגם אנחנו למדנו מהם. לדוגמא, בנושא החינוך הופתענו לגלות הבדלים מרחיקי לכת – אם בישראל מסיימים תלמידי תיכון ללמוד בבתי ספר בשעה 2 בצהריים, הרי שהתלמידים הקוריאנים נשארים בבית הספר עד לשעה 10 בערך. התוודענו לדרך בה הצליחה דרום קוריאה להפוך ממדינה מתפתחת וענייה לאחת המובילות בתחום הטכנולוגיה ורמת החיים וכל זאת תוך זמן קצר של כמה עשורים בודדים. לאור הנתונים הברורים, קשה שלא להשוות את הצלחתם של הקוריאנים להצלחה הישראלית.

ברצוני לסיים דווקא עם דבריו של פרופ' ג'ונע-מין סו (Jeong-Min Seo) מאוניברסיטת האנקוק ללימודי חוץ. לטענתו, אף על פי שבבתי ספר הקוריאניים מעבירים מזה שנים רבות תכנים אוהדים ובעלי נימה חיובית כלפי ישראל, המגמה הזאת משתנה ולא כל דבר שנלמד מתקבל ללא כל סימני שאלה. כך או כך, איך שלא נסתכל על זה – ללא ספק, עלינו בישראל להוקיר את מערכת היחסים שנרקמת בינינו לבין העם הקוריאני ולשאוף להרחיבה עד כמה שניתן.

הערת מערכת: בחודש יולי השנה (2011) במסגרת דומה הגיע משלחת נוער דרום קוריאנית לישראל ואשר ביקרה במקומות שונים בישראל כאשר הדגש היה על מוסדות חינוך ישראלי ויהודי. כתבה נוספת אודות המשלחת הישראלית לקוריאה ניתן לקרוא ברשמים אישיים ממשלחת הסטודנטים לדרום קוריאה.


הכתבה נכתבה על ידי גב' אירה ליאן ופורסמה במקור באתר iAsia.