רבים פנו אלינו לאחרונה בשאלות, וחלקם גם בתרעומת על כך, מדוע חברת התעופה הלאומית של דרום קוריאה – Korean Air ביטלה את הטיסות בין תל אביב לסיאול. מדוע דרום קוריאה בת ברית של ארה"ב וישראל נותנת פרס לטרור ובעצם מפסיקה את אחד מעורקי התחבורה העיקריים למזרח אסיה?
חברת קוריאן איר מפעילה שלוש טיסות ישירות בשבוע בין תל אביב לסיאול בימים שלישי, חמישי ומוצאי שבת. קוריאן איר הינה חברת התעופה הזרה היחידה המפעילה קו טיסות ישיר למזרח הרחוק, קו אותו מנצלים תיירים ישראלים רבים להמשך טיסות למדינות כמו יפן, סין, אוסטרליה ואחרות. למעשה, הסיבה האמיתית להשקת קו הטיסות הישיר בין סיאול לתל אביב הוא בשל היקף הגדול של הצליינים הנוצרים המגיעים מקוריאה לישראל, כ 30 אלף בשנה. כלומר בעוד מרבית הישראלים העושים שימוש בקו זה לצורך חיבור למדינות יעד אחרות במזרח, הקוריאנים עושים בו שימוש כדי להגיע לישראל ולבקר בה.
ביום 18 ליולי 2014 הודיעה חברת קוריאן איר על השהיית הטיסות בין תל אביב לסיאול למשך 5 ימים, כך שהטיסה המתוכננת ליום 24 ליולי נשארה ללא שינוי. הסיבה להשהייה הוא מצב הלחימה בישראל והחשש לפגיעה במטוסי החברה. לאחר מכן עודכנה ההודעה עד לסוף חודש יולי ולפני מספר ימים הוארכה עד לאמצע חודש אוגוסט. בהודעה מצויין כי השהיית הטיסות תיתכן ותימשך אף מעבר.
עדכון מיום 11.8: השהיית הטיסות תוארך עד ליום 28.8.2014!
עדכון מיום 26.8: השהיית הטיסות תוארך עד ליום 25.10.2014!
עדכון מיום 27.8: הטיסות יחודשו ביום 13.9.2014!
זוהי ההודעה כפי שמוצגת באתר החברה:
חברת קוריאן איר הייתה הראשונה להפסיק את הטיסות בין תל אביב לסיאול מבין חברות התעופה הזרות האחרות. כפי שידוע חברות זרות נוספות מארה"ב ואירופה הצטרפו למהלך זה בעקבות החלטת מנהל התעופה האמריקאי ביום 24 ליולי 2014. החלטת מנהל התעופה האמריקאי שונתה לאחר הפעלת לחץ מדיני מצד ישראל דבר שהביא להחזרת פעילות חברות התעופה הזרות, למעט שלוש חברות: חברת התעופה הלאומית של ירדן, איר סיניי המצרית וקוריאן איר. חברה נוספת שבאופן רשמי לא ביטלה את הטיסות היא טורקיש איר, חברת התעופה הלאומית של טורקיה, אולם בפועל הטיסות בין תל אביב לאיסטנבול מתבטלות כל פעם מחדש.
ובכן, בעוד אפשר להבין את חברות התעופה הפועלות ממדינות ערביות או מסלמיות, שכן לעצירת הטיסות שלהן אפקט פוליטי ומדיני, קשה להבין מדוע קוריאן איר ממשיכה להימנע מחידוש הטיסות בין תל אביב לסיאול. גם העובדה כי ישראל פתחה שדה תעופה בינלאומי בעובדה או הציגה נתונים על מערכת ההגנה מפני טילים בשדה התעופה בן גוריון לא עזרו.
האם חברת קוריאן איר, כזרוע הארוכה של הממשל בדרום קוריאה, למעשה מנסה להביע דעה פוליטית בנוגע לסכסוך במזרח התיכון?
כדי להבין את ההחלטה של קוריאן איר, צריך לבחון גם נתונים נוספים שגרמו להחלטה האמורה. אחד מהם הוא הפלת המטוס המלזי על ידי מורדים רוסיים במזרח אוקראינה ביום 17 ליולי 2014. כמו שניתן להתרשם הדבר קרה יום לפני הוצאת ההודעה הרשמית על הפסקת הטיסות בין תל אביב לסיאול. כלומר, הסיבה האמיתית להפסקת הטיסות היא החלטה כללית לפיה טיסות של קוריאן איר לא יטוסו למקומות בהם יש חשש לפגיעה במטוסי החברה ונוסעיהם. החלטה זו לא הייתה קשורה להחלטות מנהל התעופה האמריקאי או האירופה, החלטות אשר היה נגועות בהשפעה פוליטית כלשהי (כפי שהתברר מאוחר יותר), אלא בהחלטה המבוססת על שיקולי בטחון בלבד.
ובכן, יהיה אלו שיקשו ובצדק, אם מדובר בשיקולי בטחון בלבד, מדוע מרבית חברות התעופה הזרות חזרו לטוס לישראל. האם הם למעשה מסכנים את נוסעיהם? כלומר, בעוד אפשר להבין את ההחלטה המקורית להפסיק את הטיסות, האם לא הגיע העת לחידוש הטיסות? יתירה מזאת וכפי שצויין עוד קודם, ישראל מאפשרת גם נחיתה בשדה התעופה הבינלאומי שבעובדה אשר לא סובל מאיום רקטי כלשהו. בהקשר זה ראוי לציין כי חברת קוריאן איר וחברת אסיאנה אירליינס (חברת התעופה השניה בגודלה בקוריאה) ממשיכות לטוס מעל אוקריאנה אולם הן שינו את נתיב הטיסה כך שטיסות החברות לא עוברות מעל האזור בו נמצאים המורדים הרוסיים במזרח המדינה.
גם היום חברת קוריאין איר עושה עיקופים דרך מדינות לא עויינות בטיסתה בין סיאול לתל אביב, אולם נראה כי עיקוף נוסף דרך טורקיה, יוון, מצריים וסיני אל שדה התעופה עובדה הוא עיקוף נוסף ומיותר, מה עוד שמרבית לקוחות החברה הן תיירים קוריאנים שבלאו הכי הפחיתו את רכישת הכרטיסים בשל המצב הבטחוני, כך שהוצאת הטיסה לישראל במסלול מאורך ועוקף ייתכן ואינו כלכלי עבורה. בנוסף, הממשל בקוריאה נמנע מהבעת עמדה פוליטית לצד כלשהו בקונפליקטים במזרח התיכון, כך שהפסקת הטיסות של קוריאין אין אינה חלק מהבעת עמדה כלשהי, אלא נובעת משיקול בטחוני בלבד.
אחד מהרבדים העמוקים של התרבות הקוריאנית הוא העיקרון להימנע מסיכון או בשפה הפורמאלית – שנאת סיכון. הקוריאנים באופן כללי נמנעים מלקחת סיכונים מיותרים, הם אינם מתיימרים להיות גיבורים. גם אם יש חשש קטן לביטחונים האישי הם יעדיפו להישאר בצד הבטוח ולהימנע מלקיחת סיכונים. בתחילת השנה ביום 16 לפברואר נפגע בפעולת טרור אוטובוס שהיו בדרכים ממצרים לישראל על ידי מטען שהוצמד לאוטובוס. 33 צליינים קוריאנים היו על האוטובוס, כאשר שלושה מהם נהרגו בפיגוע. היה סיקור רחב על כך בתקשורת הקוריאנית אולם ניתן היה להתרשם כי האשמים האמיתיים הם התיירים הקוריאנים שבכלל הכניסו את עצמם לאזור המסוכן שבו יש פעילות טרור רבה. כל הועלו טענות לגבי סוכניות הנסיעות המקדמות טיוליי צליינים כאלו ומסכנות את התיירים הדרום קוריאנים – שאינם מודעים לסכנות. התגובות לאותם מאמרים היו אף חדים ובוטים יותר תוך קריאה לצליינים הקוריאנים כהזויים, כך שאילו היו נשארים בקוריאה לא היה נגרמים נזקים.
כפי שניתן להבין, התרבות הקוריאנית לא סובלת לקיחת סיכון לנזק כאשר קיים חשש אובייקטיבי לכך. חברת קוריאן איר היא חברה פרטית, וכפי ששנאת הסיכון נטועה עמוק בתרבות הקוריאנית, כך הדבר עובד בעסקים. גם פגיעה בתיירים קוריאנים (שנחתו בשלום בתל אביב) תתקשר בסופו של דבר אל חברת התעופה הלאומית בכך ש"עודדה" טיסות לאזור מלחמה.
על הכותב
אייל ויקטור ממו
יזם, מתגורר בסיאול, בעל חברה לפיתוח עסקי בקוריאה המסייעת לחברות ישראליות להיכנס לשוק הקוריאני, שותף במאיץ סטאראפים המסייע לחברות הזנק קוריאניות לפרוץ לשוק הגלובלי. עורך דין בשעות הפנאי.
