ניווט: תוכן תרבות ופנאי קוריאה: הסטוריה

קוריאה: הסטוריה

קיימות עדויות ארכאולוגיות ופלאוליטיות כי בני אדם חיו בארץ הקרויה כיום קוריאה לפני כ-70,000 שנה. תרבות תקופת הברונזה, שהחלה בערך במאה ה12 לפנה"ס, זירזה את יצירת המדינות הראשונות.

בתקופה כלשהי נוסדה גו-ג'וסיאון (שפירושו הג'גוסיאון המוקדם, ובאופן מילולי – "ארץ שלוות הבוקר") החשובה ובעלת העוצמה הרבה ביותר מבין המדינות המקודמות הללו, ויסודה חשוב מאוד מבחינה סמלית ונושא ערך סנטימנטלי רב לקוריאנים המודרניים. לפי המיתולוגיה, כל הקוריאנים הם בני מייסד המדינה הזו (הדנגון, שם שלאחר מכן נעשה לשמו של מלך גו-ג'וסיאון) ומצאצאיהם של האלים. גו-ג'וסיאון נפלה בפני שושלת האן הסינית ב-10 לפנה"ס. גו ג'וסיאון התפרקה ונעשתה לבוייו הצפונית, ולאחר מכן לגוגוריאו במאה הראשונה. ההאן הקימו בטריטוריות שכבשו נקודות שליטה צבאיות, מכיוון שהם נלחמו על טריטוריות אלה עם מדינת יאן הסינית. הכיבוש הסיני המשיך עד שגוגוריאו השמידה את ללנג (בדרום מנצ'וריה) שנשלטה על ידי סין, ב-313. במקום גו-ג'וסיאון, קמו כוחות אזוריים חדשים. מאלה, שלושה נעשו לדומיננטיים, שלוש הממלכות של גוגוריאו בצפון, באקג'ה בדרום מערב, וסילה בדרום מזרח. הקונפדרציה של גאיה פרחה בדרום עד שהיא סופחה בידי סילה ב-562.

גו-ג'וסיאון

מסמכים קוריאנים היסטוריים טוענים כי גו-ג'וסיאון (הנקראת גם דנגון ג'וסיאון) עלתה לשלטון במאה ה-24 לפנה"ס, לאחר שמדינת באי-דאל התפרקה. אולם מחקרים מודרניים מציעים כי הייסוד של גו-ג'וסיאון היה הרבה יותר מאוחר. האוכלוסייה של גו-ג'וסיאון קרויה "קשתים מזרחיים" בטקסטים היסטוריים סיניים עתיקים. גו-ג'וסיאון נתמשכה מחצי האי הקוריאני לחלקים ממנצ'וריה, האזור המזרחי של סין, ולאזורים מצפון לנהר הצהוב (היאנג-צה). מדינת גו-ג'וסיאון התקיימה ל-2096 שנה, לפי הרקורד הקוריאני. גו-ג'וסיאון הקימה שלושה אזורי שליטה (סאמהאן – שלושת ההאנים) מדרום לחצי האי הקוריאני – ג'ין האן, מא-האן, ובייאון-האן. מאוחר יותר הם נעשו ליסוד לשושלות הבאקג'ה והסילה.

לאוכלוסייה בחצי האי הקוריאני היה קשר עם סין במאה ה-9 לפנה"ס, כאשר שושלת ז'הו (1122-256 לפנה"ס) ניצחה את שושלת היין (475-221 לפנה"ס) והנתינים של ממלכה זו ברחו לאזור הנשלט על ידי הגו-ג'וסיאון. הקשתים המזרחיים בגו-ג'וסיאון נתקלו באנשי הז'הו החוץ המערבי של הים הצהוב. אולם, רק ב-109 לפנה"ס, כאשר קיסר ההאן וו-טי שלח כוח פולש מסיבי לגו-ג'וסיאון ההגירה השתנתה באופן משמעותי. מעתה, הקוריאנים היגרו באופן מאסיבי יותר אל מחוץ לאזור המוצא שלהם, ותרבותם השפיעה כל האוכלוסיות הסובבות. בתקופת הברזל, הגו-ג'וסיאון כבר התמוטטו, וארבעה מחוזות שליטה סיניים הוקמו בדרום מנצ'וריה ובחלק הצפוני של חצי האי הקוריאני. אך זמן קצר לאחר הייסוד של ארבעת אזורי השליטה, התקפות חזקות מהקוריאנים גרמה להשמדת נקודת השליטה ללנג בדרום מנצ'וריה (313 לפנה"ס).

תקופת שלוש הממלכות

לאחר תקופת גו'-ג'וסיאון מגיעה תקופת שלוש הממלכות (המאה הראשונה לפנה"ס – 688). לשלוש הממלכות – שילה, גוגוריאו ובאקג'ה היה רקע לשוני ואתני דומה. אך שלוש הממלכות התחרו האחת עם השנייה על כוח ושטח. כאשר מחוזות קטנים נפלו או התאחדו עם שלוש הממלכות הגדולות האלה, החל להתקיים ארגון מדינתי מורכב על פי מבנים היררכיים קונפוציאנים ובודהיסטים. גוגריאו נעשה במהירות לממלכה הדומיננטית ביותר, אך היא הייתה במלחמה מתמדת עם שושלות סוי וטאנג הסינים. הקיסר יאנג-טי מסוי, עם מיליון חיילים, פלש לגוגוריאו, אך ב-612 גנרל אולצ'י מונדוק הביא את הסינים לנסיגה. באחד מהקרבות בין גוגוריאו לסוי, הקוריאנים ארבו לסינים בנהר סאלסו, ולאחר הקרב נותרו בחיים רק 2,700 סינים מתוך 300,000 חיילים לפני הקרב; נפילתם של הסוי מהשלטון בסין היה, בין השאר בשל הפסדם לגוגוריאו. הטאנג הסינים עלו לשלטון והקיסר טאי זונג משושלת זו ביקש לנקום כנגד גוגוריאו בשלוש פלישות כושלות ב-644, 648 ו-655. אז פנו הטאנג לשילה לעזרה. הדומיננטיות של גוגוריאו באזור זה הכריחה את הכוחות החלשים יותר ליצור בריתות. סילה הייתה הפחות מתקדמת מבין שלוש הממלכות, אך היה לה צבא חזק. עם עלייתו של מעמד לוחמים שאימץ אלמנטים צבאיים רבים מהטאנג, סילה תעשה ליריב קשה.

ביד אחת עם שושלת טאנג הסינית, ידה של סילה נהייתה על העליונה והיא ניצחה את שאר הממלכות. סילה בתחילה סיפחה את גאיה, ולאחר מכן כבשה את באקג'ה, ודחפה אותם דרומה לאי שכן. לבסוף, גוגוריאו נפלה, ואז סילה החליטה לפנות כנגד בעלי בריתה – הטאנג. שילה (שההיסטוריונים קוראים לה מזמן זה "שילה המאוחדת") שלטה מאז ברוב חצי האי הקוריאני. האזורים הצפוניים, וכן חלקים ממנצ'וריה, והמחוז הימי של רוסיה דהיום נעשה למדינה החדשה בלהה, שקמה בטריטוריות הישנות של גוגוריאו וראתה עצמה כיורשתה.

שושלות בלהה וסילה

שילה (57 לפנה"ס – 935 לספירה) הביאה לתקופה ארוכה ושלווה, שבה הרצון ללימוד גדל. אידו, שיטת כתיבה של מלים קוריאניות בעזרת סימניות סיניות, שימשה את המלומדים מהאצילות הגבוהה בשילה, ונקראה "צ'ין-גול". הצורך הגובר למלומדים הביא לגיוס מלומדים, ולפיכך בחינות הונהגו ב-778 כדי למיינם. בודהיזם החל לייסד את כת הסאון החדשה (שהונהגה גם ביפן וידועה במערב בשם היפני שלה, זן) באזורים ההררים המרוחקים. אל האצילות המנוצחת של גוגוריאו ובאקג'ה התייחסו בהגינות. לאחר נפילתה של גוגוריאו, הגנרל דאה ג'ואיונג הוביל קבוצה מאנשיו לאזור ג'ילין במנצ'וריה. הגנרל ייסד את מדינת בלהה (בוהיי בסינית) והשתלט על הטריטוריה הצפונית שאבדה לגוגוריאו. בסופו של דבר הטריטוריה של בלהה תתרחב מנהרות הסונגרי והאמור בצפון מנצ'וריה ועד למחזות הצפוניים של קוריאה המודרנית. במאה ה-10 בלהה נכבשה בידי הקהיתנים, ושילה התפרקה בעקבות מאבקים בין שליטים מקומיים. ממלכת גוריאו החלה להשתלט, והחליפה את שילה ככח השולט בקוריאה בשנים 918-935. רוב חברי המעמד השולט הבלהיי, שהיו ברובם קוריאנים, עברו דרומה והצטרפו לשושלת גוריאו החדשה. בעוד שרוב שטח המנצ'ורי של הטריטוריה הבלהיית אבד, האזור שמדרום לגבול אמנוק (יאלו) – דומאן (טומן) הושב.

שושלת גוריאו

בתקופת גוריאו (918 – 1392) נחקקו חוקים, והונהגה מערכת שירות אזרחי. הבודהיזם פרח והתפשט בכל חצי האי. גוריאו, שחששה מהשתלטות על כוחה, הנהיגה מדיניות שמנעה לימוד של אומניות לחימה, וכך ירד קרנו של מעמד הלוחמים. המדיניות של הממשלה הייתה לשים דגש רב יותר על מלומדים מאשר על לוחמים.

הטריטוריה המנצ'ורית של בלהה כעת נקראה ליאו בידי הקהיתנים שהתקיפו את האזור ב-983, 985, 989 ו993, והמשיכו להטריד את גוריאו. אולם, ב-993 הגנרל סו-הוי, שהגיע למבוי סתום במאבקו עם צבא הליאו, החל במשא ומתן עם הגנרל הסיאו מליאו, על מנת לסיים את הסכסוך. אולם הקהיתנים התקיפו שוב ב-1010, והמצב הסתבך עוד יותר כאשר הג'ורכנים גם הם החלו לפלוש לגוריאו בגבול המנצ'ורי.

הדפסה עם דפוס נייד ממתכת פותח והדפיסו בו כותרים רבים בכמויות קטנות באמצע המאה ה-12. ב-1145, המלך אינג'ונג (1112 - 1146) הורה למלומד קונפוקיאני, קים פו-שיק, לחבר את הסמגוק סאגי (ההיסטוריה של שלוש הממלכות). המאבק התגבר בין הפקידים האזרחיים והצבאיים, כאשר היחס של המשטר לצבא הורע. ב-1170, הפקידים הצבאיים התמרדו כנגד האזרחיים. דבר זה הוסיף לחוסר האהדה של הגוריאו למעמד הלוחמים. ב-1238 המונגולים פלשו לגוריאו והרסו את הממלכה, כאשר ההתנגדות להם נמשכה לשלושים שנה. בסופו של דבר, הגוריאו נכנעו, והמונגולים התערבו בפוליטיקה של גוריאו ב-100 שנה הבאות. ב-1340, האימפריה המונגולית הדרדרה בשל מאבקי פנים. המלך קונגמין היה חופשי לבסוף ליישם רפורמה בממשלת גוריאו. למלך היו בעיות שונות שהוא היה צריך להתייחס אליהם, כולל הסרת האריסטוקרטים הפרו-מונגולים והפקידים הצבאיים, שאלת אחזקת הקרקע, ויישוב המחלוקות בין המלומדים הקונפוקיאנים לבודהיסטים. בעיה נוספת הייתה שודדים יפניים, שכבר היוו צבא מאורגן למחצה שפלשו לעומק הארץ ולמדו את הטכנולוגיה המקומית. בערך בזמן זה הגנרל יי-סיאונג-גייה קנה שם לעצמו כשהצליח להביס את השודדים בכמה קרבות. ממלכת גוריאו התקיימה עד ל-1392.

שושלת ג'וסיון

ב-1392 גנרל בצבא גוריאו, יי-סיאונג-גייה, הפיל את המלך של גווריאו בהפיכה צבאית וייסד שושלת חדשה, הג'וסיון. השם ג'וסיון נבחר בידי הקיסר הסיני הונגוו, מעשה שמראה כי יי-סיאונג-גייה עשה יד אחת עם ממשלת מינג. השושלת העבירה את הבירה להנגסיאונג (כיום סיאול), ואימצה את הקונפוקיאניזם כאידאולוגיית המדינה. אלפאבית הנגול נוצר בידי המלך סג'ונג ב-1443. בסוף המאה ה-16 יפן פלשה לקוריאה בשני נסיונות כושלים שנודעו יחד כמלחמת שבע השנים. הידיושי טויוטומי, השוגון הראשון של יפן, פלש לקוריאה פעמיים בין 1592 ו-1598, כשמטרתו לכבוש את סין. למרות שהוא נוצח בידי צבאות וציי המינג והג'וסיון, המלחמה הביאה הרס וסבל רב לקוריאה והחלישה את שושלת המינג. דבר זה איפשר למנצ'ו לפלוש לסין ולבסוף הכריח את קוריאה ב-1627 להכיר בלגיטימיות של ממשלת המנצ'ו. קוריאה הוכרזה כמדינה וואסלית לאימפריית הקינג ב-1632.

באמצע ובסוף המאה ה-19, חוסר הרצון של הג'וסיון לפתוח את המדינה לסחר חוץ הדביק להם את הכינוי, "הממלכה המתבודדת". אולם הג'וסיון לא יכלו לסגור את המעצמות הזרות מחוץ למדינה לאורך זמן, ותוך זמן מה כמה מעצמות התחרו ביניהם על השפעה בקוריאה.

לסין הייתה ההשפעה הרבה ביותר בשל הקירבה גאוגרפית שלה. אך ב-1895 המלכה מין מג'וסיון, הקיסרית האחרונה של קוריאה, נרצחה בידי קבוצת יפנים שכנראה היו תחת פיקודו של השגריר היפני לקוריאה, מיורה גורו. בריק השלטוני שנוצר, היפנים הכריחו את קוריאה להסכים להסכמי סחר, כשהם בעמדת התוקפן לאחר מלחמת סין-יפן הראשונה (1894-1895). ב-1897, הג'וסיון נקרא מחדש בשם דאהן ג'גוק (האימפריה הקוריאנית). לאחר מכן באה תקופה של השפעה רוסית, עד שיפן ניצחה את האימפריה הרוסית במלחמת רוסיה-יפן (1904-1905). קוריאה נעשתה לפרוטקטורט של יפן ב-1905.

הכיבוש היפני

ב-22 באוגוסט 1910 המדינה סופחה בידי יפן ונשלטה בידי מושל קוריאה. השלטון היפני המשיך עד ל-1945 כשיפן נכנעה בסוף מלחמת העולם השנייה. הכיבוש של היפנים מוכתר על ידי היסטוריונים רבים כתקופה של הפרות בוטות וברוטליות של זכויות אדם. אך יש גם היסטוריונים בעלי עמדה אפולוגטית לכיבוש. כיום, הנושא הזה עדיין פתוח ונידון בין ממשלות יפן וקוריאה. הרגש האנטי-יפני עדיין חזק בקוריאה, ובאסיה בכלל, כתוצאה מהכיבוש והאכזריות היפנית.

חלוקה

קוריאה נחלקה לשני אזורי כיבוש מה-8 בספטמבר 1945, כשארצות הברית שולטת בחלק הדרומי של חצי האי וברית המועצות שולטת בחלק שצפונית לקו הרוחב 38. חלוקה זו הייתה אמורה להיות זמנית, כאשר המטרה הייתה לאחד מחדש את קוריאה ולהשיבה לשלטון עצמי.

תקוות לקוריאה עצמאית ומאוחדת התפוגגו במהירות כשהפוליטיקה של המלחמה הקרה וההתנגדות הפנימית לתוכנית הנאמנות של המעצמות לקוריאה הביאו ב-13 באוגוסט 1948 להקמה של שתי ממשלות נפרדות בדרום ובצפון, עם מערכות פוליטיות, כלכליות וחברתיות הפוכות בתכלית. ביוני 1950 החלה מלחמת קוריאה. היא נמשכה לשלוש שנים והסתיימה בהפסקת אש ללא ניצחון לאף צד. החלוקה בין הדרום והצפון נתקבעה.




מקור: ויקיפדיה עברית